הקשר בין מדיטציה וההשפעה שלה על המוח. נקודות מתוך הרצאה של מתיה ריקאר

הקשר בין מדיטציה וההשפעה שלה על המוח

נקודות מתוך הרצאה של מתיה ריקאר בתל אביב, 30 יולי 2008

המטרה של כל אחד היא להיות מאושר. אף אחד לא היה בוחר בסבל באופן רצוני.

האפשרות שלך להיות מאושר לעצמך (self-centered happiness)  בתוך הבועה שלך אינה קיימת בעצם. המטרה הזאת לא יכולה לתת לך מספיק מוטיבציה, כי היא מכילה בתוכה סתירות רבות. כשאתה מרוכז בעצמך, כל דבר בפוטנציה מאיים עליך ועל האושר שלך ולכן אתה לא יכול להיות מאושר. תמיד יהיה מי שלא ימצא חן בעיניך או משהו שתהיה חייב להעלים כדי שתהיה מאושר. אתה עבד כך לעליות ולמורדות של החיים.

בהתכווננות אלטרואיסטית יש מצב של win-win: העשייה עבור האחרים נותנת לך אומץ לעשות, הסבל של האחרים יגביר את ההחלטיות שלך למגר אותה. במקום להרוס את האושר שלך, זה יעמיק בך את ההבנה של מה באמת נותן אושר.

בבסיס ההבנה הזאת עומדת ההבנה של התלות ההדדית של כל הקיים. אפשר להבין זאת אם אנו, למשל, בוחנים בפשטות את סיפורו של דף הנייר הזה: היה מישהו שחתך את העץ. למישהו הזה היה מסור, שמישהו אחר ייצר. הוא היה לבוש בבגדים, הייתה לו משפחה וכו' וכו'.

למה לאמן את המחשבה?

כמות הגירויים שאנו נחשפים אליהם מהרגע שאנו נולדים כבר מאמנים את המוח. אך במשחק הזה אנחנו רק משתתפים פאסיביים, במשחק הזה הכל קורה, אין לזה כיוון. זה כמו ספינה בלב ים הנתונה לחסדי הרוחות וללא קברניט.

לאמן את המחשבה = לבדוק את מצבנו האמיתי בכנות: מה מצבי בחיים? האם אני היכן שהייתי רוצה להיות?

רבים אומרים שצריך לקבל את עצמך עם כל המגרעות שלך. אבל לקבל את עצמך כמו שאתה זה כמו לוותר על המרוץ לפני שחצית את קו ההתחלה.

אם אתה חושב ששום דבר לא צריך להשתנות בחייך, אז או אתה מואר או אתה טיפש' (אמר אחד המורים שלו). תמיד יש משהו לשפר.

בצורה כזאת אנו מעריכים מעט מאד את כוח הטרנספורמציה של החיים: כשאתה פועל על משהו, אתה יכול לשנות אותו. לדוגמא: כשמישהו חולה, אנו דואגים לרפא אותו, כי אנו רואים את היתרון של השינוי במצבו. צריך לראות את היתרון גם בשינוי שלנו

המחשבה בנויה מזיכרונות עבר, תפיסת הווה, דמיון עתיד, רגש – הכל מבוסס על התנסות. כלומר, צריך להיות מודע לכך שזה קורה (גם אם לא לגמרי). ללא המודעות הזאת ('המחשבה המוארת') אין תפקודים קוגניטיביים ולכן אין שום תפיסה בעצם.

מחשבה מוארת = לשפוך אור על סיטואציה ולכן לדעת שהיא קיימת, קוגניציה. האור אינו מותנה. בכדי להאיר את האספקטים השונים כמו אהבה ושנאה, למשל, הוא חייב להיות ניטרלי. קיים כמובן הקשר בין מצבנו הפנימי ומצבנו החיצוני. מצבנו החיצוני בודאי משפיע עלינו אם אנו עסוקים בלחפש אוכל, זה משאיר מעט זמן לעיסוק במצבנו הפנימי. אז אם האושר תלוי בכך שאנחנו מצליחים להביא את התנאים לכך שיהיו מספקים, לא נגיע לעולם לאושר, כי התנאים אף פעם לא יהיו מספקים.

האושר אינו שורה אינסופית של מצבים מהנים. המצבים משתנים ולא יציבים. ההנאה עצמה יכולה לתרום, אך גם ליצור התנגדות. האושר צריך לתת לך את הכוח לעמוד במציאות המשתנה. אתה יכול להיות גם עצוב, אך עם כיוון ולכן זה לא הורס לך את כל החיים.

איך להתאמן?

כמה מהטכניקות הן כמו נוגדנים לרעלים מסוימים שקיימים במחשבה – למשל, שנאה. אי אפשר בו זמנית לשנוא ולרצות לעשות טוב. אז ככל שאתה מביא בהתמדה למחשבה את ההיפך, לא יהיה שם מקום לשנאה או לרצון לפגוע. 

אימון של המחשבה דורש התמסרות ואימון. זה בדיוק כמו ללמוד פסנתר: בהתחלה אתה רק מוציא כמה תווים, אך יום אחד תוכל לנגן מוצארט. אך זה אבסורדי לחשוב שתוכל לנגן מוצארט ללא אימון. מוזר שדווקא בתחום הזה אנשים רוצים פיתרון בזק.

יש נוגדנים ספציפיים לכל סוג של רעל. אם מטפחים אותם בתוכך על ידי אימון.

סוג אחר של שיטות הוא יותר כוללני ומתאים לכל סוגי הרעלים. בבסיס יש את ההבנה של ההזדהות עם הרעל: אתה כועס, כולך כועס, אתה בתוך הכעס. צריך להתבונן בכעס כעל תופעה, כמו שמסתכלים על להבה של אש. צריך להתעלם מהגורם לכעס ולמקד את ההתבוננות על התופעה עצמה.

המחקר המדעי בו הוא השתתף

משמעות המילה מדיטציה = לטפח, להכיר יכולת חדשה.